שיקום מצד עתרת

'מצד עתרת' הוא אתר ארכיאולוגי בעל ערך היסטורי, ופנינת טבע יפהפייה בעלת ערך אקולוגי רב. האתר שוכן על גדות נהר הירדן, בשמורת פארק הירדן, כקילומטר דרומית לגשר בנות יעקב, ובלב שטחו של האשכול.

בשיתוף הקרן לשמירה על שטחים פתוחים של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, רשות ניקוז כנרת והרשויות המקומיות, הוביל האשכול פרויקט לשיקומו ולשימורו של אתר חשוב זה והפיכתו למוקד תיירותי.

באתר 'מצד עתרת' קיימים שרידים מרשימים של מבצר צלבני שהוקם בשלהי המאה ה-12. המבצר הינו מוקד משיכה למטיילים רבים מכל שכבות הגיל והאוכלוסייה, המגיעים אליו דרך מסלולים העוברים בסמוך לו או בטיולי הרפטינג ובשיט הקיאקים על נהר הירדן הזורם למרגלותיו.

האתר נותן מענה למגוון רחב של תחומי עניין – טבע, נוף, היסטוריה, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה ועוד.

בשנים האחרונות סבל האתר מבעיות רבות שעיקרן חוסר נגישות, הזנחה שפגעה באסתטיקה, נהגי ג'יפים שעברו במקום באין מפריע ורמסו בדרכם עתיקות ובתי גידול, גנבי סלעים ואף סכנות ומפגעים בטיחותיים בדמות ברזלים ובורות חשופים.

פרויקט השיקום והשימור נתן מענה לחלק מכשלים אלו ומינף את האוצרות הרבים הגלומים במקום.

רקע היסטורי

מצד עתרת נבנה בימי מלכותו של המלך בלדווין הרביעי, שליט על ממלכת ירושלים הצלבנית. הוא הוקם על מנת לאבטח את הגשר החוצה את נהר הירדן, עליו עברה הדרך הראשית בין טבריה לדמשק.

המבצר נבנה בניגוד להסכמים עם צלאח א-דין, מייסד השושלת האיובית במצרים ובסוריה, ולכן הותקף על ידו. בקרב הראשון עמד המבצר במתקפה והצבא האיובי נסוג, אולם במתקפה השנייה, נקטו חייליו של צלאח א-דין בטקטיקה שונה, הם חפרו מנהרות מתחת למבצר, הגיעו אל יסודותיו של המגדל, העלו באש את תומכות העץ שלו והביאו להתמוטטותו.

ייחודו של האתר בכך שהוא עמד על תילו לפרק זמן קצר בלבד, פחות משנה, ולאחר חורבנו הוא נותר כשהיה. וכך, מלבד שרידי המבצר נחשפו במקום גם שרידי האבירים, סוסיהם, כלי המלחמה שלהם, חיילים, פועלי בנייה על כליהם, כלי חרס, פרסות ועוד. אוצר בלום ממש.

השרידים הארכיאולוגיים

מצד עתרת הוקם על תל בו שרידי יישוב החל מתקופת הברונזה ועד לתקופה הערבית. הוא נסקר ונחפר החל משנת 1994 על ידי הפרופסורים רוני אלנבלום ואדריאן בועז.

צורתו של המצד מלבנית, הוא מוקף חומה, ומידותיו 140 על 65 מטרים. בכל אחת מפינות החומה הוקם מגדל רבוע ובפאות הדרומית, המערבית והצפונית אף נכרה חפיר עמוק המקשה על הגישה אל החומה. בצדו המזרחי של המצד לא היה צורך בחפיר בשל הסמיכות לנהר הירדן.

המצד נבנה מאבני בזלת לא מסותתות ועליהן חיפוי של אבני גיר גדולות ומסותתות. בתוך המצד הוקם מגדל עוז (Donjon).

משלושת צדי המבצר, מצפון, ממערב, וממזרח נתגלו שערים קטנים, שרוחבם לא עולה על מטר אחד. בחומה נחצבו חורים לצירים ומסילות לקורות רוחב עבור דלתות. ייעודם של שערים אלו אינו ברור, וייתכן ומדובר בפתחים למגדלים שטרם נבנו. השערה נוספת היא כי שערים אלו היו אמורים להוביל לחצר היקפית חיצונית שטרם הוכשרה ולחומה חיצונית שלא הוקמה. אם השערה זו נכונה, היה המבצר השלב הראשון למבצר כפול כדוגמת המבצר בכוכב הירדן.

בצד החיצוני של החומות נמצאה חֲלַקְלַקָּה מעפר שהודקה בשכבות של שברי אבנים ואדמה שנלקחו מתוך שטח המבצר וכוסתה בשכבת סיד. עגלות השוורים העלו את אבני החומה במעלה החלקלקה אל בסיס החומה, משם הועלו האבנים במנופים שהופעלו על ידי בני אדם, והונחו על החומה. ייתכן ובוני החומה התכוונו להותיר את חלקת העפר כבסיס לחלקה קבועה מצופה אבן. שיטה זו חסכה בשימוש בעץ שתמיד היה יקר ערך אך מחויב המציאות ככל שהחומות צמחו לגובה ולבניית הקמרונות.

השבר הגיאולוגי

אחד הדברים המייחדים את האתר הוא השבר הגיאולוגי החוצה אותו על ציר צפון-דרום. מדובר בשבר אנכי באמצעיהן של החומות הצפונית והדרומית, כאשר צדן המזרחי של חומות שבורות אלו 'הועתק' למרחק של 2.1 מטרים ביחס לצדן המערבי של אותן חומות. בראשו של התל, על חלקו הצפוני של המבצר, נתגלו שרידיו של מסגד אשר גם הוא נשבר וחציו הוזז, אם כי למרחק של חצי מטר בלבד.

תזוזות אופקיות אלו הן ככל הנראה עדות מרשימה לשתיים מרעידות האדמה החזקות ביותר שפקדו את הארץ.

הראשונה בשנת 1202, אחראית לתזוזתו האופקית של חצי המבצר למרחק של 1.6 מטרים. השנייה, בנובמבר 1759 פגעה ככל הנראה במסגד שנבנה בתקופת השלטון המוסלמי במקום (לאחר כיבושו), וגרמה לתזוזה בת חצי מטר של מחציתו. רעידת אדמה זו השפיעה גם על חומות המבצר ההרוס שמתחת למסגד והביאה אותן לבסוף למרחק של 2.1 מטרים אחת מהשנייה.

ריבוי הפגיעות מוסבר בהימצאותו של התל עליו הוקם המבצר במרכזו של השבר הסורי אפריקאי ותזוזת חלקי המבצר והמסגד הם אמצעי מדויק ורב ערך לחקר תזוזת הלוחות הטקטוניים באזור זה.

ערכי טבע

שטח שמורות הטבע, כולל את הירדן ההררי וגדותיו ואת המדרונות הפונים אל הירדן.

לירדן חשיבות עליונה כמסדרון אקולוגי במובן המקומי-ארצי. דוגמה טובה לכך היא תנועת הלוטרות בין עמק החולה ומקורות הירדן לבין עמק הירדן הדרומי ועמק בית שאן.

חשיבותו של הירדן כמסדרון אקולוגי באה לידי ביטוי גם במובן הגיאוגרפי הרחב, שבו בולטת תנועת ההומינידים משחר האנושות וכן האלמנטים האפריקאים בפָאוּנָה ובפלורה של עמק החולה.

בשמורה ישנם שני בתי גידול עיקריים, רצועה לאורך נהר הירדן בה גדלה צמחיית מים מגוונת (בין היתר עצי ערבה מחודדת ושיחי הרדוף הנחלים), ורצועה לאורך המדרונות הבזלתיים, בהם בולטים שיחי שיזף השיח, עצי שיזף מצוי וצמחייה עשבונית (כולל ריכוז גדול ויפה של חצבים).

על המדרון הצפוני של התל צומחת אוכלוסייה מצומצמת של אירוס נצרתי.

מצוקי העפר לאורך הירדן הם בית גידול דינאמי בו קיימות גלישות קרקע והתמוטטויות סלעים תכופות. לבית הגידול חדר בשנים האחרונות הצמח הפולש טבק השיח.

במספר מקומות לאורך המדרונות נובעים מעיינות זעירים רבים (ביניהם – עין מנתור, עין הנשיא, עיון אל-חמם, עינות שקד, עין סופיה, עין קרא, עינות לבאה, עין קלע, עין עוקם, עין חזיז, עין גוני). מימיהם של חלק מהמעיינות גולשים בפלגי מים זעירים לאפיק הירדן, ולאורכם צמחיית נחלים סבוכה. כמו כן עוברים באזור אפיקי הנחלים ראש פינה, טובים וקלע בגדה המערבית. בגדה המזרחית לא יורדים לנהר יובלים משמעותיים.

קרבה לאתרים

חרבת דבורה, מפל דבורה, מפר ג'ילבון, נחל ג'ילבון, עין ג'ילבון, בית המכס העליון, בית המכס התחתון, מצפה גדות, עין עלמין, משמר הירדן הישנה, חירבת ירדא, גשר בנות יעקב .